'מגורי חיילות מחוץ לתחום'

חוה ברונפלד – שטיין 148 ומשתתפיו : מהם תנאי הייצור של התצלום ? מי ממוקם והיכן ? למי הכוח להראות ומה בין הכוח להראות לבין עונג הרואה ? האם קיים רצף מגדרי ביניהם ? ומהי מערכת היחסים בין הלשון החזותית למילולית ? לגבי השאלה מי הוא המוען, התשובה מתוך החזותי אינה ברורה . מה שניכר בהרף עין, והתצלום מעיד על כך, הם היחסים הסבוכים שבין ראייה לאי – ראייה . מה שברור הוא שעדשת המצלמה ממוקמת באותו מרחב סגור . כמו כן ניכר לעין שאף על פי שבעל המבט והמצולמות שוהים באותו מרחב, בעוד שהחיילות "אנוסות למבט" הן מיוצגות כמי שאינן מודעות לו . קריאה דקדקנית תחלץ מהחזותי מספר טענות שאינן סותרות או מייתרות זו את זו . הראשונה תטען כי העיקרון הפנאופטי כה מוטמע עד שהמבט המפקח הפך "ברור ומובן מאליו" . השנייה תציין שמנגנון הפיקוח משמעו, אמנם, שהכול תחת משטר של נראות, אך הוא עצמו עשוי להיות בלתי תצלום ,27 אנונימי, מנוחת צהריים, ב, ,1088 ח"ן 145 : 23 ) א"צ ( פנטזיה של מדינה 149 נראה ) 38 : 2003 Foucault ( . התנועה בין המילולי לחזותי מאפשרת לזהות את הנראה וגם להימלט מכוחו המפתה . כותרת התצלום היא "מנוחת צהריים" . אופיו ...  אל הספר