יצחק גרינברג 234 נאמר שההחלטה להדיח את לבון היא נחלת ההיסטוריה ואין לה משמעות כלשהי . הוא הבהיר להם שפתוחה בפניהם האפשרות לחזור לפעילות סדירה במפא"י כחברים שווי זכויות, אשר נענים לתביעותיה ומוכנים לקבל על עצמם שליחויות מטעמה ואת מרותה . ספיר, שכזכור מלכתחילה התנגד להדחת לבון וסבר שנגרם לו עוול, הסכים ברצון לתנאי של ביטול הדחת לבון והחזרתו לפעילות, שהעמידה אחדות העבודה, ותמך לחלוטין בצעד של אשכול . כמי ששמר על קשרים טובים עם לבון, הוא סיכם עמו את הצורה שבה תבוטל ההדחה ועמד לצדו של אשכול, יחד עם גולדה וארן, בשעה שאנשי "הגוש", 2 בראשות נצר, ניסו לשכנע אותו ולחצו עליו לחזור בו משליחת האיגרת . ספיר גם קיבל את התנאי שהעמידה אחדות העבודה לדחות את הפעלת הסעיף בדבר שינוי שיטת הבחירות מיחסיות לאזוריות . טיעוניו היו מורכבים משלושה רבדים . ברובד הראשון הוא התייחס לעצם התנאי של אחדות העבודה, וטען שבסוגיית הבחירות האזוריות מדובר בנושא מופשט, שאינו בר מימוש . בתנאים הפוליטיים וביחסי הכוחות השוררים אין רוב בכנסת בעד שינוי השיטה ומעבר מבחירות יחסיות לבחירות אזוריות . ממילא העיסוק בשאלה אינו מעלה ואינו ...
אל הספר