יצחק גרינברג 204 סוכר או חיטה, היה נמוך משער החליפין האפקטיבי לייבוא מוצרי מותרות . זאת ועוד, במרוצת התקופה, בשעה ששער החליפין הרשמי נותר במשך שנים ארוכות ללא שינוי, פוחתו שערי החליפין האפקטיביים למוצרי ייבוא . על מנת לעודד את הייצוא, החל משנת 1950 העניקה הממשלה ליצואנים תמריץ כספי בצורת פרמיות, אשר העלו את שער החליפין האפקטיבי ; אולם במחצית הראשונה של העשור הן לא ניתנו באופן כללי . בשנת 1956 הורחבה מערכת הפרמיות וקיבלה צורה מאורגנת, כך שהערך המוסף היה זכאי לפרמיה בשיעור אחיד . עם זאת, לחלק ממוצרי הייצוא נוספה פרמיה בשיעור משתנה, בהתאם לסוג המוצר או לארץ היעד . מכיוון שהחישובים של שיעורי הערך המוסף לייצוא היו מסובכים והסתמכו על אומדנים, הם היו נתונים ללחצים ולהשפעות מצד היצואנים, אשר ביקשו להגדיל את רווחיהם . בדומה למוצרי הייבוא, במרוצת השנים בדרך כלל פוחתו גם שערי החליפין האפקטיביים לייצוא . המדיניות של ריבוי שערי חליפין אפקטיביים, שהפלתה בין מוצרים שונים, עוררה ביקורת מצד כלכלנים מבנק ישראל, ממשרד האוצר ומהאוניברסיטה העברית, אשר טענו ששיטת "מאה השערים" גורמת לעיוותים במערכת המחירים ו...
אל הספר