י מקום המכתב: אפיסטולריות בסיפורי יעקב שטיינברג

עודד מנדה - לוי 136 של גזרי נייר צבעוניים הנחים במעטפה כחולה וענוגה . זהו מכתב שנמעך והיטשטש מרוב ימים ושימוש, מכתב נושן וקרוע המוצפן בארגז, אולם ריחו העדין מחלחל מתוך הארגז ומזעזע את עצביו של פיינברג, הנכון לקרוא בו שוב ולצאת לאחר שנים בעקבות אהובתו שנטש . "מגע הנייר שנתרכך מיושן" עולה גם מתיאור צרור המכתבים העתיקים, שתוכנם אינו ידוע לקורא, אולם פּאני 285 ואצלבסקה, האצילה הזקנה בסיפור "בחצר אצילים" ( 1923 ? ) , קוראת בהם קריאה מטורפת . המכתבים האחוזים בידיה מתחת למטפחת הצמר הם כמו חוט של חיים המעודדים אותה לחפש איזה חוב ישן, הדהוד למכתבים העתיקים, שעשוי לזמן אליה את ברגר היהודי בעל החנות שבקרבתו היא חפצה . הניתוק מתוכן וממהות טקסטואלית מעמיד באופן מודגש ונרחב את המכתב בסיפורי שטיינברג כרכיב המתפרש פוטנציאלית על ידי נמען המכתב או הקורא, לאו דווקא מתוך המשמעות של הכתוב הנחשף, אם בכלל, באופן חלקי, אלא מתוך תנאים אפיסטולריים חיצוניים . אלה מתמקדים בהיבטים של צורה ומראה המכתב, מגע פיזי וחושי, תגובות קריאה, הסתרה והצפנה של מכתב, מיקום והתמקמות שלו, הכרעות בדבר משלוח ומסירה, זמני קריאה, סדיר...  אל הספר
רסלינג