דרור ק' לוי 172 תולדות האמנות במסגרת היחסים המורכבים והסבוכים בין צילום לציור . טל אינו פועל בטריטוריה מוכרת ונינוחה . גם אם עבודותיו אינן קלות לצפייה, הפרובוקציה שבהן אינה רדיקלית ; ועם זאת יש בהן משהו טורדני, ואפילו מאיים . המבט המוקרן מתצלומים אלה משרה אי – נחת, פורם את מבטו של הצופה, תובע ממנו לחשוב מחדש על לא מעט מוסכמות . את יצירותיו של בועז טל אפשר לסווג בקווים כלליים לשלוש תקופות עיקריות, המתאפיינות לא רק במיקומו של אתר הצילום אלא גם בפורמטים השונים המשמשים במעשה הצילום עצמו . מה שהחל בסוף שנות ה – ,70 בתקופת לימודיו במדרשה לאמנות ברמת השרון, בתצלומי – חוץ ריאליסטיים הנראים כתצלומי סנפ – שוט שצולמו במצלמת סטילס בשחור – לבן — תצלומים בחשיפה קצרה הלוכדת את הרגע החולף, נוסח רוברט פרנק ולי פרידלנדר — התחלף בתצלומי – פְּנים פנטזמגוריים, שצולמו רובם ככולם בשחור – לבן בין השנים 1982 ל – 1991 . תצלומים אלה פותחים את התקופה האלגורית של טל, תקופת הצילום הכמו – בארוקי העמוס בדימויים . לתקופה זו שייכות הסדרה דיוקן עצמי עם המשפחה — הדיוקנאות העצמיים של האמן עם בני משפחתו, המבוימים כמחוות לא...
אל הספר