יוחאי אופנהיימר 246 שיש להם נכס, גלאי אש, מכשיר ראייה, מכשיר שמיעה, שבכוחו לחדד את החושים האזרחיים . אחרים, לא מזרחים, זיהו את העמדה והפכו אותה לשלהם ( אזולאי 2004 : 167 ) . זו עמדה רלוונטית לטעמי אך חד – ממדית . יש בה ביטוי למה שאזולאי בעצמה כינתה בראשית מאמרה "משטרת הזהות" שמכתיבה זהויות . אולם זהות היא מגוון של רגישויות ועדשות מגע ; היסטוריות, דתיות, תרבותיות, מרחביות, לשוניות ולא רק מוסריות – פוליטיות . עם זאת גם המגוון שניתן לזיהוי עשוי להסביר הרבה אך לא הכול, כלומר אין להתייחס אליו כאל גבול שמצמצם את אפשרויות ההזדהות האחרות שעומדות בפני יוצרים מזרחים . ניתן להתייחס אל המזרחיות כאל זהות לא אקסקלוסיבית, שאיננה שוללת הזדהויות אחרות בצדה ובתוכה . הפרקים הקודמים ניסו להסביר באמצעות המוצא המזרחי וההיסטוריה של ההגירה המזרחית לישראל, עולם חווייתי שלם של עמידה מול התרבות הישראלית ההגמונית, כלומר של בחירה מודעת ופוליטית בעיקרה בלהיות מזרחי, להתמקם בשוליים, בגלות . ואילו בפרק זה אני מעוניין להצביע על אפשרות אחרת : הזדהויות לא – אתניות של יוצרים מזרחים . הזדהויות כאלה הופיעו לא רק אצל יוצרים...
אל הספר