יוחאי אופנהיימר 118 1 היות שחינוכם לא ניכר אותם למקורותיהם היהודיים, בצורה מלאה וטבעית, כפי שעשה החינוך הממלכתי בישראל . העברית הייתה לשון התרבות הדתית של קהילות ישראל במזרח ומבחינה זו יש לראות בזיקה המזרחית אל העברית כזיקה של שייכות רציפה ואותנטית ולא כזיקה של חיקוי או של הגירה לתוך שפה זרה ונרכשת . שירו של הרצל חקק "מעברה, עברית, גווילים" נותן ייצוג חשוב לניכור הזה בין העברית היהודית שעמה באו המהגרים המזרחים לארץ, לבין העברית הישראלית שאותה נאלצו לרכוש : הַכֹּל בֵּינְתַיִם . אֲנָשִׁים צְרוּבֵי שָׂפָה מוֹדִים / עַל נִשְׁמָתָם בְּעִבְרִית קְדוֹשָׁה . / מִי יָבִין שְׂפַת אִמָּם . / / [ . . . ] מִישֶׁהוּ כּוֹתֵב, מוֹחֵק . אָבִי לוֹמֵד / עִבְרִית אֲמִתִּית שֶׁמְּדַבְּרִים . אָבִיו דּוֹבֵב / גְּוִילִים . חוֹלֵם . יֵשׁ לוֹ לְפָחוֹת / שַׁיָּכוּת / לַחַיִּים שֶׁבְּסִפְרוּת . / / וּמִישֶׁהוּ מְלַמֵּד אֶת בָּנָיו שָׂפָה חֲדָשָׁה . / מְשַׁנֵּן בְּמַשְׂטֵמָה, חוֹזֵר הֲבָרוֹת עִבְרִיּוֹת שֶׁל פְּקִידִים / מִתְנַשְּׂאִים . לְלֹא רַחֲמִים, לְלֹא טְעַמִים . עִבְרִית / מְדֻקְלֶמֶת . עִבְרִית קָמָה לִת...
אל הספר