אסתר מאיר - גליצנשטיין 200 חוזרות ונשנות, סגרו הבריטים את הגבול עם תימן בפני יהודים, אבל גם לאחר שנסגר הגבול נמשכה ההסתננות מלחג' עד שהתרוקנה מיהודים, ובהיעדר פליטים נוספים יכלו מארגני העלייה בעדן להשלים את פינוי התימנים לישראל ולארגן מחדש את המחנה . מהבחינה הישראלית עוררה סגירת הגבול בתימן שתי בעיות : האחת, האם הפסקת היציאה תהיה זמנית והיא תתחדש לאחר פינוי המחנה, או שבזה ייעצר "חיסול" גולת תימן ? והשנייה, מה יעלה בגורלם של היהודים בתימן : אלה המתכוננים לצאת, אלה הנמצאים עדיין בבתיהם, אלה המצויים בדרכי תימן ובמיוחד אלה הנמצאים סמוך לגבול תימן ? 514 עצר את מתן כפי שהיה צפוי, האימאם אכן נענה לפנייה הבריטית, אישורי היציאה בכל רחבי תימן ואסר על יהודים שכבר קיבלו אישורים להמשיך בדרכם . דוגמה לכך מתוארת בזיכרונותיו של יחיא חוברה, אשר עזב עם בני משפחתו את כפרו במחוז חיימה הפנימית בחודש אב תש"ט ולאחר יומיים הליכה הגיעו לצנעא . רוב בתי היהודים בעיר כבר התרוקנו מתושביהם וחוברה השתכן באחד מהם, ממתין לאישורו של האימאם ליציאתם מתימן . 515 והאישור התקבל לבסוף חוברה מספר שהמתינו זמן רב, מעל חודש וחצי...
אל הספר