רוית ראופמן 10 המיניקה ולא יכול היה להסיר את עיניו מן המחזה . היה ברור כי מה שהוא רואה לנגד עיניו אינו רגיל כלל . לאחר כמה דקות של התבוננות הגיעו השאלות : "אימא, איך זה שכל פעם כשהתינוק של דנה רעב הגוף שלה ממציא לו אוכל ? ואיך זה שכל פעם כשהגוף שלה לא ממציא לו אוכל הוא לא רעב ? " באותה תקופה נטיתי להתפעל בנקל מדברים הקשורים בגיל הזה, ארבע . למרות זאת הרגשתי כי השאלה הספציפית הזאת נוגעת בשורש של אמת עמוקה הקשורה בחוויית הקסם ובגוף הנשי . זה הזכיר לי את סיפורו של את"א הופמן, הנסיכה ברמבילה , אשר קראתי באותה תקופה . באגדה זו, הרצופה מעשי קסמים, משוחחת ביאטריצ'ה הזקנה עם ג'אצ'ינטה הנערה היפה . ביאטריצ'ה אומרת לג'אצ'ינטה, שאינה מסתפקת בשמלה פשוטה לכבוד הקרנבל אלא מתאווה לשמלה יפה הגולשת בשפעת קפלים עם תחרה נהדרת וענק של יהלומים זוהרים, כי אם היא מבקשת להידמות לרוזנות ולנסיכות, כדאי שתמצא לה מאהב אשר למען עיניה היפות ישיג ממון רב מחריט פורטוּנאטוּס . בתחתית העמוד הופיעה הערה קטנה המסבירה כי "חריט פורטּונאטוּס" משמעו ארנק שאין המטבעות כלים ממנו לעולם . הייתה זו שעת הפסקת צהריים כשקראתי את התיאור ...
אל הספר