20 שני נרדימון | תומר עינת תתי-התרבויות הן סוטות, עברייניות או זניחות, וכנגזרת מכך יש לתחום אותן ולקבוע גבולות חברתיים ותרבותיים ברורים החוצצים בינן לבין החברה ה"נורמטיבית" ( 2018 Stone, ) . בשנים האחרונות חל שינוי ביחס המחקר לקבוצות אלו ובתפיסתו את המונח תת-תרבות, ובמסגרתו החלו לראות בהן זירות חברתיות הכוללות יחידים בעלי אינטרסים משותפים שקשורים זה בזה ביחסי גומלין אינטנסיביים, ושתופסים את עצמם כמובדלים מבחינה זהותית מהחברה הכללית ( 2010 Brooks, ) . תתי-תרבויות כוללות תהליכי סוציאליזציה פנימיים המושתתים על דפוסי פעולה מוסכמים וייחודיים להן . על פי רוב הן מתלכדות סביב זהות טריטוריאלית ומשימתית משותפת, וחולקות עולם ערכי ונורמטיבי קונקרטי ובלעדי . חברי קבוצות אלו מייצרים לעצמם זהות חברתית, והם ממשיכים לתפקד ולהתקיים כתת-תרבות כל עוד הם ( כמו גם יחידים הנמצאים מחוץ לקבוצתם ) מגדירים את עצמם ומוגדרים על ידי אחרים באמצעות קטגוריות ספציפיות ותגיות הגורמות להם להיתפס כקבוצה נבדלת ושונה ( שם ) . תתי-תרבויות נבדלות אלו מאלו ומהחברה הכללית במגוון מאפיינים המומשגים והמפורשים על ידי חוקרים שונים ב...
אל הספר