אורי דורצ ' ין 14 איציק שמלי . נדמה שקל להסביר את הבחירה בשיר זה ובמבצעיו , שכן הוא וגם הם מסמלים כביכול את פניה השונים של החברה והתרבות הישראלית : הגבעטרון הוא שם נרדף ל " ארץ ישראל היפה ", כלומר הישנה , האשכנזית , שרוח " ההתיישבות העובדת " שורה עליה ; איציק שמלי , המעטר את הביצוע בסלסולים קוליים , מסמל את תרומתן של עדות המזרח לתערובת הישראליות ; ואילו סאבלימינל , אשר לא בכדי מוכר בקרב הציבור בכינויו הלועזי ולא בשמו הפרטי , מסמל את ישראל הצעירה שפניה מופנות ואוזניה כרויות לנעשה בעולם . הישראלים שאותם כביכול מייצג סאבלימינל במפגש הסימבולי הזה , אולי להבדיל מאלה שמייצגים הגבעטרון ושמלי , ממקמים את עצמם ביחס לתרבות המכונה גלובלית , שהשפעתה אמריקאית בעיקרה , לא פחות מכפי שהם ממקמים את עצמם ביחס לקטגוריות מקומיות מוכרות . במפגש המוזיקלי הזה מתבלטים כמה וכמה צירי יחס סמליים : ישן לעומת חדש , אשכנזי לעומת מזרחי , שורשי לעומת מיובא , קולקטיבי לעומת אינדיווידואלי — כל אלה כמו מבקשים לומר דבר מה על המגמות המאפיינות את החברה והתרבות בישראל בשנתה השישים . אבל אפשר גם שקוטבי הצירים אינם מסמנים יחס...
אל הספר