מרלין וניג 156 ולהגיע לפרמטרים המקובלים בארץ ובעולם . טענה זו מחזקת את התפיסה שהיצירה החרדית צריכה להיות ראויה להגיע אל הסינמטק החילוני ואינה ראויה מלכתחילה לסינמטק חרדי נפרד משלה . כתוצאה מכך, בשל שיקולים כלכליים, נוטים פעמים רבות היוצרים החרדיים לוויתורים שונים, כגון לימודים במסגרות חילוניות, שבהם הם מאבדים את זהותם האמנותית החרדית . כך, לדוגמה, כשהצעתי ליוצרת רכי אליאס, לאחר שנקלעה למצוקה בגיוס כספים, לנסות ולפנות לקרנות קולנוע קיימות, היא גיחכה ואמרה : "איזו קרן תתעניין בסרט שהנושא המרכזי שלו הוא צניעות ? " . אליאס לא הייתה מוכנה לוותר על הייחודיות שלה והבינה שפנייה לקרן תגרור שינויים מרחקי לכת . סרטה דמעות של חול הופק לבסוף בתקציב מצומצם והפך להיות שובר הקופות הגדול של הקולנוע החרדי – הנשי . ההתבוללות בקולנוע הישראלי מיותרת אפוא ליוצרים החרדים, שכן היצירה החרדית היא ז'אנר ייחודי ומרתק בזכות עצמו . שנת 2009 הייתה שנת השיא לקולנוע החרדי . מלבד מספר ההקרנות המרשים, נפתחו כיתות לימוד רבות ללימודי הבמה והמסך . עיתונים חרדיים רבים החלו להתייחס לסרטים, ונשים יוצרות החלו לקבל הכרה חיובית ...
אל הספר