מרלין וניג 110 הקולנוע החרדי הוא עצמאי, ולכן מכורח המציאות הוא יותר מסחרי ופחות אמנותי . הוא פועל בדומה לתאוריה שמביא הנרי 98 "ההבדל בין הפרסומאי לבמאי הקולנוע אינו אלא הבדל אונגר : של כיוון : האחד משווק צרכים, האחר מספק צרכים . האחד משווק תיירות בעולם, האחר משווק תפיסות עולם . אך שניהם שותפים לאותה אמנות של פיתוי קולנועי" . ישנם יוצרי קולנוע חרדי אשר רואים בקולנוע מקור פרנסה בלבד . אחרים יוצרים מתוך רוח אמנותית, ורק בודדים מתוך ההיבט החינוכי . עם זאת כל הסרטים משועבדים להיבט זה, שכן הוא משמש פיתיון להבאת הקהל החרדי לאולמות ההקרנה . המצפן החינוכי יקבע גם את עבודתו של התסריטאי, של הבמאי ושל השחקן . ההשלכות החינוכיות מקבלות נימוק מעמיק גם בשטח, שכן ישנה ציפייה שהתסריטאיות תשמורנה על הלקסיקון החרדי בשלמותו, שהשחקניות תעדנה את הופעתן . תפקיד הבמאי לנצח על קרנבל בלתי אפשרי של חומרי גלם מוגבלים אלה . דוגמה לכך ניתן למצוא בסיפורן של התסריטאיות החרדיות רוחמה מנדליאל 99 ) סגורים 2008 ( . מנדליאל וגול העידו בשיחה אישיתודיקלה גול שאת התסריט המקורי שכתבו נאלצו לצמצם לקהל יעד מאוד מסוים : במקור התס...
אל הספר