משה צימרמן 98 אורלי לובין ) 1998 ( מציגה קריאה פמיניסטית מעניינת של הסרט וגם היא פוסחת על כמה מהפרטים המשמעותיים והגלויים לעין שהוא מספק למי שרוצה לפענחו כהלכה . לדעתה, תקווה היא בעלת מקצוע שאינו גוזר אוטומטית על העוסקת בו צרור סטריאוטיפים נשיים ) כגון שבירות, רגישות יתר, קפריזיות, תלות בגברים ( , כאלו ששתי האפיזודות האחרות של סיפורי תל אביב ) שרונה מותק , מבצע חתול ( מתוות לגיבורותיהן ) סטייליסטית ועיתונאית – משוררת ( . תקווה מצליחה לממש את עצמה בלי להיכנע בנחרצות "לכללי המשחק של העולם הפטריארכלי, המכתיב במקרה שלה כניעה מינית למפקדה" . היא גם אינה נכנעת לכללי המשחק הפרוטקציונריים המחייבים להימנע מחלוקת קנסות תעבורה למי שמקורב למפקדיה, ומצליחה במקביל למלא כראוי את תפקידה כאם, בניגוד לסטריאוטיפ הגורס כי אישה אינה יכולה למלא בהצלחה את תפקידיה כבעלת מקצוע וכאם משפחה בעת ובעונה אחת . "המיקום החברתי שלה", מסכמת לובין ) המנסחת "פרופיל פסיכו – פמיניסטי" ודרמטי משוקלל של תקווה ( , "הוא בו זמנית של 'אישה טובה' ) אם למופת, בעלת מקצוע לא חריג ( , ושל אדם נקי כפיים גם בתחום המקצועי, וגם בתפקודה כא...
אל הספר