אורי ש . כהן 174 רק שהיא מאפשרת לעמוד על הקשר בין השירה הסימבולסטית הדחוסה והלכאורה מנותקת לבין מאורעות הזמן, אלא היא גם חושפת את האופן שבו מעצבת השירה את תפיסת המציאות של חברה המתכוננת לקורבן המלחמה . תפיסת המוות ביצירתו של שלונסקי מעולם לא נדונה כנושא בפני עצמו, וגם הדיונים 500 שני ספרי שלונסקי , שפרסם המרכז לחקר שלונסקי באוניברסיטתהעקיפים בה מוגבלים . תל אביב, תרמו בעיקר בכך שהביאו לידיעת ציבור החוקרים חומרי ארכיון שלא התגלו 501 מבלי להחסיר מעבודות אחרות נראה שהעבודות הרלוונטיות ביותר לעניינו עד אז . 502 ושני המאמרים של דן מירון בכתב העת עכשיו 503 הן בשבי האוטופיה של חנן חבר, שדנו במבנה הפואטי של אבני בהו ובזיקות שלו ל כוכבים בחוץ . עבודות אלה חולקות את ההשקפה ששלונסקי הוא מייסד האסכולה הסימבולסטית בשירה העברית . הנחת יסוד זו קשורה באחרת, שלפיה "שלונסקי – אלתרמן" מהווים אסכולה בשירה העברית . אחידותה של אסכולה זו מבוססת על ההנחה שלשני המשוררים תפיסה דומה של הסמל 504 במידה רבה בהשפעה של מירון, שלונסקי של שנות ושל הסדר המשקלי של השירה . ה – 20 נתפס כמשורר המוגדר רעיונית על ידי אתוס העב...
אל הספר