אורי ש . כהן 88 עומד למות, אך הוא עסוק בשאלת עיצוב הצגה שאותה הוא לעולם לא יסיים, ולפיכך 204 הוא מקדים לנחם את עצמו על מותו שלו, חתרן בלתי נלאה תחת "אמיתות" מותו . על פי התפיסה הזאת, המבטאת את התפיסה המקובלת של הפירנדליאני, זו בנויה על החיות של הדמויות הלובשת צורה של תנועה פתאומית, התנערות המבקשת להשתחרר מהקיפאון הממית של התבנית . הסוגסטיה של הרגע הזה הנה רבה משום שהיא עולה בקנה אחד עם האבחנות של המבקר אדריאנו טילגר המשמשות משנות 205 הזרם המרכזי של הדיון ה – 20 ועד ימינו בסיס לדיון הביקורתי ביצירה של פירנדלו . הביקורתי בפירנדלו מתחיל ביחסים המיוחדים שנוצרו בין המבקר אדריאנו טילגר לפירנדלו, יחסים שבאו לידי ביטוי בהרגשה של המבקר שהוא מצא את הסופר שלו, 206 על פי האבחנה הבסיסית של טילגר יצירתו ושל הסופר שהוא מצא את המבקר שלו . של פירנדלו קרועה בין "הצורך של החיים למצוא להם צורה ובין הקיפאון הממית של 207 אין ויכוח על יעילות הניסוח הזה . התבנית, והצורך של החיים לפרוץ את התבנית" . 208 פירנדלו, אולי שלא בטובתו, האמין שזהו ההסבר הטוב ביותר האפשרי של יצירתו : "כפילות של החיים ושל התבנית או המבנה...
אל הספר