רעיה מורג 174 לדעתי, מנקודת המבט של תפיסת הזמן כגורם בלבדי בעיצוב זיכרון האירוע, לא ניתן לייצג טראומה ולייצג את ההיסטוריה בו – זמנית על ידי אותו דימוי . דימוי הטראומה, במובן הפוסט – טראומטי, הוא שחזור הדימוי במקום האירוע ש"לא היה" . לפיכך, מעצם טיבו, אין הוא יכול להיות גם דימוי משחזר היסטוריה . זה האחרון אינו דימוי המכיל את שלב ההתוודעות לאירוע ש"לא היה" . להיפך — כל 249 עוצמתו של הדימוי משחזר ההיסטוריה קשורה בכך שאכן "היה" . נראה, כי יש כאן מצב מורכב מבחינת אופיו של הדימוי הקולנועי . ראשית, אופיו המתאחר של שיח הטראומה מחבל באפקט הריאליסטי של השיח ההיסטורי בשל אי – יכולת הטקסט להיענות לשני מוקדים מבחינת ייצוג זמן . כידוע, הסרטים אינם יוצרים פיצול בין ההיסטוריה האישית ) תולדותיו של חייל מסוים במלחמה ולאחריה ( לזו הקולקטיבית ) תולדות הלאום במלחמה ולאחריה ( . הנרטיב ההיסטורי הקולנועי מועבר ) ונתפס ( כנרטיב מייצג . גם אם לסיפור האישי אין ממד אלגורי, יש לו ערך מייצג כסיפורה של האומה . כלומר, לא ניתן להפריד בין ההיסטוריה האישית לזו הקולקטיבית . בדימוי הקולנועי, נוספת מורכבות הקשורה ביחס שבין...
אל הספר