רעיה מורג 12 האמריקאי על מלחמת וייטנאם, קיננה בי תחושה דומה . נראה היה, כי למרות השוני העצום שבין שני המקרים יש משהו משותף, עמוק, לטקסט הקולנועי של שני הקורפוסים . בשני המקרים נכחה טראומת התבוסה ברקע הצפייה, מאיימת להתפרץ מתוך הלא – מודע הקולקטיבי, ובו – בזמן מרוסנת על ידו . בשני המקרים נוצר מתח בלתי פוסק בין הרובד הטקסטואלי הגלוי לבין זה הסמוי . ברובד הגלוי של הטקסט הקולנועי התבוסה הצבאית במלחמה אינה נראית או נשמעת . היא מודחקת . סרטי הקולנוע המערב גרמני החדש כלל אינם סרטי מלחמה . וכהמשך לכך, בסרטי הקולנוע האמריקאי על מלחמת וייטנאם אין בנמצא עלילות המתארות תבוסה . אך ברובד הסמוי, בשני המקרים עולה ובוקעת הטראומה . בשני המקרים הדמויות הגבריות נושאות את הטראומה על גבן . הספר יתאר את היחסים המורכבים שבין טראומה לבין קולנוע על ידי דיון ביחסי ההצפנה האלה, שהתהליכים הטקסטואליים הקשורים בהם שונים, מצד אחד, בכל אחד מן המקרים — הגרמני והאמריקאי — ומצד אחר, דומים להפליא . אין זה רק דמיון בחוויית הצפייה, התובעת, כאמור, היענות לשני מישורי מִשמוע מנוגדים בו – זמנית . בשני המקרים מדובר בתופעה יוצאת ...
אל הספר