מה בין 'הרגע היצירתי' ל'תלמיד חכם'

אוריינות חזותית 282 לפני שאני קושר את הקשרים בין כל האמירות הללו, אני רוצה ברשותכם לנסות להתמודד עם הגדרת היצירתיות . ואם ברגעים יצירתיים עסקינן, הרי שאין טוב מלהתחיל במעשה היצירה הראשון, שקדם לכול וישמש כאן כאמת מידה בסיסית לכל מעשה יצירה באשר הוא : בְּ�אשִׁית בָּ�א אֱהִים אֵת הַשָּׁמַיִם וְאֵת הָאָ�ץ . וְהָאָ�ץ הָיְתָה תֹהוּ וָבֹהוּ וְחֹשֶׁ עַל – פְּנֵי תְהוֹם ; וְרוּחַאֱהִים מְ�חֶפֶת עַל – פְּנֵי הַמָּיִם . וַיֹּאמֶר אֱהִים יְהִי אוֹר ; וַיְהִי – אוֹר . קשה מאוד להגדיר יצירתיות . האמרה העברית "יש מאין" אולי מתקרבת לכך, כאשר היא אינה מגדירה רק את המעשה אלא גם את הדרך . את מעשה הבריאה — היצירה הראשונה עלי אדמות — יצר אלוהים מאותו "אין" : מהחושך ההיולי — "חושך על פני תהום" — שבו לא היו לא אור ולא תכולה, אלא רק חושך ותהום . הדבר היחיד שהיה בבחינת "יש" הוא "רוח אלוהים" שריחפה על פני המים, אבל גם היא למעשה בבחינת "אַין", שכן את הרוח אין רואים . וכל העת הזאת שלט בכול "תוהו ובוהו" — אי – סדר מוחלט . כך נתן לנו התנ"ך את הנדבך הראשון במעשה היצירה : אַין, תהום, חושך, תוהו ובוהו, ובתוך כך תנועה מינימלית : ...  אל הספר
רסלינג