ישראל גרשוני 122 מרחיקי לכת . לימים שכלל הברמס ועיצב מחדש את התאוריה שלו . הטיפול שלנו בספֵרה הציבורית במצרים ובשיח הדמוקרטי הציבורי שהתפתח בתוכה מנכסת בדרך ביקורתית כמה תובנות ומתודות מהברמס ומהדיון האקדמי המפרה בסוגייה . הברמס קבע ש"הספֵרה הציבורית" היא : ראשית לכל תחום בחיינו החברתיים שבו דעת קהל יכולה להתגבש . הספֵרה הציבורית מבטיחה זמינות ופתיחות לכל האזרחים . חלק של הספֵרה הציבורית מתהווה בכל שיחה שבה הפרטים האינדיווידואליים מתכנסים ויוצרים גוף ציבורי . או אז הם אינם מתנהגים כציבור אנשי עסקים או אנשי מקצוע המטפלים בעניינים פרטיים, וגם לא כחברי סדר תחוקתי הכפופים לאילוצים משפטיים של ביורוקרטיה מטעם המדינה . אזרחים מתנהגים כגוף ציבורי כשהם נותנים ] לעצמם [ בלא מגבלות — כלומר תוך כדי הבטחת חופש ההתאגדות וההתכנסות והחירות להביע ולפרסם את דעותיהם — חירות מוחלטת לדון בסוגיות שיש בהן עניין הנוגע לכל האזרחים . בגוף ציבורי גדול, סוג התקשורת הזה תובע אמצעים מיוחדים להעברת מידע ולהשפעה על אלה שמקבלים אותה . העיתונים והמגזינים, הרדיו 1 והטלוויזיה כיום הם אמצעי התקשורת המובהקים של הספֵרה הציב...
אל הספר