252 ליאורה סוטו | איתן גילור מילר מזכיר ציורי ילדים שמציירים אובייקט מרחף במרכז הדף ללא כל התייחסות לסביבה, כמו היו הם לבדם בעולם, כאילו הם העולם . אני מהרהרת באותו רגע בתנור החימר שלי . כשמטופלים עושים עבודות מחימר, אני בודקת אם ישנו צורך לתכנן את העבודה לקראת שריפה בתנור, אבל ברגע שחרוזי הפלסטיק שקועים כך בחימר, לא ניתן לשרוף את העבודה, כי הטמפרטורה הגבוהה תמיס את החרוזים . כעת העבודה של נור נראית לי משחקית, אולי אפילו ראשונית או ילדותית, וזה דווקא משמח אותי . את המחשבות שלי קוטעת נור באמירה נחרצת שהחרוזים לא לטעמה . היא מתחילה להוציא אותם ומבקשת ממני צבעי גואש . "אני רוצה לצבוע את החימר ואת הקרטון", היא אומרת . ביד רחבה ובתנועה נחרצת, נור טובלת את העבודה בצבע . אני מסתכלת על נור ורואה בתנועותיה אומץ ונדיבות, וגם תשוקה לחומריות . אולי הרעב של הרמדאן, חייכתי לעצמי, זוקף את ראשו . הצבעים מתערבבים ביניהם, ונור רוצה להמשיך, אבל קודם עלינו להמתין שהצבע יתייבש . אנחנו לוקחות מייבש שיער והיא מייבשת את היצירה . אחרי זה היא לוקחת מהמדף חבילת קיסמים ונועצת אותם בחימר . היא מסדרת את הקיסמים במע...
אל הספר