246 ליאורה סוטו | איתן גילור מילר אני חושבת לעצמי שזה מזל שיש לי מטופלת ערבייה שדרכה אני לומדת על התרבות הערבית . זה לא כמו לקרוא בוויקיפדיה על הרמדאן, זה לשמוע את החוויה האמיתית שלה, בלי סקירה מאורגנת או אג'נדה פוליטית . פשוט וישיר . אתה מבין, איתן, פתאום אני מגלה דרכה עולם שלם על השכנים שלנו . ואז היא אומרת לי, כולה נסערת, שהיא לא מבינה איך יש כאלה שלא צמים . איתן : אז את למעשה לומדת לא רק על הרמדאן, את מגלה מרכיבים חשובים בזהות של נור, את מגלה כמה היא מחוברת לדת . אם הייתי מספר לך שאני צם ביום כיפור, זה היה משנה את האופן שבו את רואה אותי . ולא רק שהיא צמה, היא גם מתקשה לקבל עמדות אחרות של ערבים . ליאורה : זה לא סתם ערבים, זה לא פחות מאשר ריאן בעצמו . "את לא מאמינה מה הוא אמר לי", נור אומרת בכעס, "הוא רצה שנלך מחר יחד ליפו . מחר ! " היא מדגישה, "ביום הראשון של הרמדאן . מה הוא חושב לעצמו ? אם היית ערבייה, את בטח לא היית צמה", היא מטיחה בי, "אם ככה את מדברת על המדינה שלך, את בטח לא עושה את מה שצריך . יש דברים שצריך לעשות . בן אדם צריך להיות נאמן לדת שלו . ככה חינכו אותי ואני גאה בהורים...
אל הספר