84 ליאורה סוטו | איתן גילור מילר אלינו מצליח להטריד אותנו . אני מגיע לליאורה נסער ומשתף אותה בפגישה שהייתה לי בבוקר שלאחר הפגישה הקודמת שלנו . נכנס אליי לקליניקה מטופל ותיק ומשתף אותי בדרמה המשפחתית האחרונה סביב המצב הבריאותי של בן זוגו : "פעמיים היינו בבית החולים בשבוע האחרון", הוא אומר ומדגיש, "פעמיים ! ותשמע, זה פשוט בית חולים של ערבים . הרופאים ערבים, האחיות ערביות, החולים ערבים, לא מצאתי אפילו ישראלי אחד לדבר איתו . הרגשתי זר", הוא אומר במצוקה . בחירת המילים שלו, שבאמצעותן הוא מנגיד את הישראלי אל מול הערבי, והמצוקה האמיתית שבאה איתן, משאירות אותי אמביוולנטי ותקוע . הוא אכן במשבר משפחתי ותחושת הניכור החמירה את המצוקה, אבל ברור לי שנקודת המבט הפוליטית שלו יצרה אצלו תחושת תקיעות, וכשהוא יושב מולי ומספר לי את זה, גם אני מרגיש תקוע ונמנע מלהגיב . ליאורה מגיבה בשאלה שאנחנו מעלים בכל פעם, עד כמה חשוב שהמטפל, והיא מתכוונת אליי, יהיה אותנטי מול מטופליו, בעיקר בתחושותיו . ברור לי שבמקרה הזה לא היית מצפה ממטפל להביא את האג'נדות הפוליטיות שלו . למחרת ליאורה ואני נפגשים שוב . זו הפעם הראשונה ש...
אל הספר