204 פנינה רוזנברג הסיזיפית שלו וגם רגעי חסד של ידידות ואחווה . היצירות משקפות את כל אותם רגעים, שהפכו לימים, חודשים ושנים, שבהם ביקש האמן לשמר משהו, ולו טריוויאלי, מאורח חייו הנורמטיבי בעבר, וניסה לשמור על צלמו כאדם . בדומה לסוג החומרים שעליהם נשענו החוקרים של אסכולת האנאל שהתפתחה בצרפת בשנות ה- 30 של המאה הקודמת, אין האמנות הזאת מספקת מידע על "המאורעות הגדולים" של "האנשים הגדולים", אלא היא מתמקדת במאורעות "הקטנים", שהיו גדולים כל כך ובעלי משמעות, מאורעות של הפרט, של היחיד - ובכך היא מאפשרת לשמוע את מיליוני הקולות השותקים מעבר למרחק הזמן והמקום . ובהיות חלק לא קטן מהיצירות פרי כישרונם הלא מבוטל של אמנים חובבים, מתאפשרת לנו היכרות אינטימית יותר, ישירה, ילדית כמעט בתמימותה הראשונית, עם אותם אנשים שחיו במציאות שערטלה אותם מכל זהותם היחידנית . בחינת היצירות, המדברות בקולות שונים אף על פי שהן מציגות מציאות דומה, מעידה כי אין דרך אחת לתאר או לתעד את השואה . התיאורים נעים משיקוף דמוי מציאות של המחנות והגטאות, דרך תיאורים אסקפיסטיים, המבקשים ליפות אותה, ועד יצירות הומוריסטיות וסאטיריות המבקרות...
אל הספר