51 סלון המסורבים בתיאורי נוף ובסצנות הווי, ולעתים הופכות הן עצמן לנושא היצירה . היו שתיארו אותן כקורי עכביש המלפפים את הדמויות ומונעים מהן לחלוטין את יכולת התנועה . אמנים אחרים מיקמו את הגדרות במשטח הקדמי של הציור, או במקום מרכזי אחר, סמל לחסימת הנגישות, כשמאחוריהן משתרע המחנה, ריק מאדם, וזאת בניגוד לצפיפות הרבה ששררה בכל המחנות . ביצירות, כמו יצירותיה של אלה ליברמן-שיבר ( Liebermann - Shiber ) , המתארת את אושוויץ, או של ז'ק גוטקו ( Gotko ) , המנציח את מחנה המעצר הצרפתי קומפיין ( Compiègne ) , עולה תחושה של ריק ואיון . המחנות הופכים באחת לארץ ישימון . העדרן המוחלט של דמויות אנוש, והשקט המתלווה לכך, מתפרשים כזעקה וכקריאת תיגר רועמת . לא אחת הגדרות המצוירות נמוכות, גדרות שלכאורה אפשר לדלג מעליהן בקלילות יחסית, ולשוב אל העולם האחר . בכך מביעים האמנים באורח מרומז ומתוחכם את תסכולם ממצב הכליאה, מצב שבו תחושת הבידוד הפיזי והנפשי מתעצמת לנוכח סמיכותו הכמעט בלתי נסבלת של העולם החיצון, הקרוב כל כך אבל בד בבד רחוק מאוד, משום שאינו נגיש . גדרות התיל מופיעות גם בתיאורים הומוריסטיים, כאשר הן הופכות...
אל הספר