משה שוקד 232 שהחלו כאשר פגשתי את הנפטרים, שעמדו אז בפני מהפך עצום בחייהם כאזרחים וכחקלאים בישראל . הייתה זו גם הזדמנות לזיהוי השינויים שהתרחשו בחיי משפחותיהם ובקהילה בכללה . ולבסוף, הייתה זו גם שעה של התוודעות עצמית של האנתרופולוג לנוכח מקומו הוא בתהליך ההסתלקות של נחקריו שרובם גם היו בני דורו . עד מועד הכנת פרק זה ) אוגוסט 2010 ( נפטרו שמונה מבין דור המתיישבים שהיו קרובים אליי במיוחד, ופרט לשניים שהיו מבוגרים יותר היינו בני גיל דומה בעת מחקרי ) בשנות ה – 20 לחייהם ( . הללו היו "האינפורמנטים" שלי במינוח האנתרופולוגי . אולם, בשונה ממרבית חבריי למקצוע, קשריי עם המקום ועם יושביו לא נותקו כליל גם כאשר פניתי לשדות מחקר אחרים, רחוקים במיקום הגיאוגרפי ובנושאי העניין הפרופסיונלי . בשל העדרותי מהארץ לא יכולתי להשתתף בכל אירועי הלוויות והאבל, אבל בשלושה מקרים יכולתי להיענות להזמנה לבוא ליום האזכרה הראשון לפטירה . רצה המקרה והיו אלו ימי אזכרה של שלושה מתיישבים שבחייהם היו מיודדים, ושיתוף הפעולה ביניהם הפך גם אותי לחלק מהמשולש החברתי שלהם כל עת שהגעתי למושב . בכל ביקור אקראי שלי בשוקדה במשך השנים ...
אל הספר