משה שוקד 188 אני איבדתי בהדרגה מהמוטיבציה לכתוב לנמען בלתי ידוע, אך לא פסקתי לגמרי . הדחף להגיב על אירועים מרגיזים איננו ניתן לריסון רק בשל אי – ביטחון הפרסום . מדי פעם המשיכו גם עורכים אחרים לפרסם מפרי עטי הזועם . בים הניירות שבמגרות שולחני מצאתי עותקים ממוצרי כפייה פנימית זו שנשלחו ל הארץ ושלא פורסמו, חלקם ללא תאריך . והנה, מצאתי כאן את ההזדמנות להעלות כמה מהם מתהום הנשייה . אני משער שבמנהרת ארכיון הארץ , אם לא הושמדו כבר מזמן, מצויים אלפי מאמרים ומכתבים שנכתבו בחום ליבם ובעמקות מחשבתית של מחברים רבים, ביניהם לא מעטים מבין הקולגים ומכרים קרובים שלי . החלטתי "להציל" מקובץ זה של כתבים אבודים דוגמאות מאלה שדומה בעיני שלא נס ליחם, גם אם הדחף הספציפי שהביא לכתיבתם חלף . מפליא הדבר, לצערי, שמציאות חיינו דומה לסרט דוקומנטרי שנתקע במכונת הצילום . ההווה של אתמול משנת 2004 הוא גם ההווה של שנת 2011 וכנראה גם יהיה ההווה של שנת ,2021 אם נגיע אליה לפני רעידת אדמה חברתית, פוליטית, מלחמתית, ואולי במקרה גם ללא אשמים — קטסטרופה סביבתית במובן המילולי . המכתב הראשון מ – 2004 . 10 . 13 עוסק בהתנתקות תרתי...
אל הספר