20 בפני משהו : ולוּ מעצם העובדה שהוא מתקיים לצד אסונו של אחר . לעולם אינך יודעת מלוא המידה מה מאפיל על רווחתך, מהי כמות הסבל שרווי בו האוויר סביבה . במקרים מסוימים - כשהמתרחש נעשה נראה עד כדי כך שכבר אי-אפשר לחמוק ממנו - מתברר שהיומיום כבר איננו סומא אלא נפשע . ואינו יודע כיצד לנהוג בעצמו : לבטל, לשנות, לעצום את העיניים עוד יותר חזק ? היום קשה שלא לחשוב שליומיום שלנו ( ומוסקבה של השנים האחרונות כבר חופפת לגמרי את הדימוי המוכלל של בירה אירופית שלווה, על שבילי האופניים ובתי הקפה הקטנים שבה, ואי-המוכנות הגמורה לסכנה, יהיה מקורה אשר יהיה ) יש צד הפוך, ושמה שמבטיח את שוויון הנפש המשונה במקצת הנלווה כיום לכל התבטאות הממוקמת במרחב הציבורי שהתכווץ, הוא שלא הרחק מבתי הקפה ומהשבילים, מתנהלת זה חצי שנה מלחמה הדומה לכל מה שהזדמן לנו לקרוא בילדותנו . ושישנם בני אדם, כולל אלה היושבים ליד השולחן הסמוך, הסבורים שהמבנה הדו-קומתי הזה טבעי ויש לו הסבר . קראתי לא כל כך מזמן מאמר שכתב פסיכותרפיסט שלקוחותיו מורכבים מבני גילי, תושבי מוסקבה בני 35 - ,45 שעל כתפיהם רובץ עוּלהּ של הילדות הסובייטית אשר רוככה בשנ...
אל הספר