264 – מה כאן היום ? – משרדי החברה שלנו, אומר הצעיר - בבקשה, שתיכנס, שתיזכר - והוא מזמין אותנו פנימה . בסלון שלנו, המחובר לחדר האוכל, יושבים פקידים אל שולחנות ומחשבים . כמה מהם קמים אלינו, מזמינים את המלווים שלי לשתות תה, ואני רצה - דוהרת במדרגות, מציצה לתוך חדר הדוֹדים, הדוד ש"לקחו אותו" והדוד ש"חזר", חדר השינה שלי ושל ג'או נאי נאי, שמאוחר יותר נסתפחה אליו אחותי, חדר השינה של ההורים, האמבטיה, גומחת האופניים שמחכים לי עד שאגדל, עוד גרם מדרגות - טסה ונעצרת בעליית הגג הזעירה . חלון קטן בצורת חצי-קשת משקיף מהעלייה למרפסת הגג . אפשר לראות בו כוכב יחיד בלילה, ומצילון הקש המחפה עליו תולשים קשיות בשביל להעיף בועות סבון מהגג לסמטאות האסורות שמאחור . הסמטה הנגלית לעיני למטה שלווה ונקייה : שום דבר אימתני אין בה, ואני שבה על עקבותי ודוהרת מטה לקומת המטבח והמרתף, ומשם לחצר האחורית הזעירה של קֶה טְזֶה פּוּ, הטבח, ובתו הקטנה, סיאוּסיר, הילדה הביישנית, זבת החוטם - רצה, רצה - ונתקלת בשער . הוא נעול גם עכשיו . – מה את רוצה להבין ? – למשל, תעלומת השער הנעול . מה ביקשו להסתיר מפני, שהתסיס את דמיון הילדה ש...
אל הספר