228 בין השניים מצוי המתרגם, המשרת שני אדונים, מתוך הקושי שבכפילות : זה של נדר הנאמנות וזה של חשד הבגידה . ההתנגדות מצד ה"אחר", שמבקשים לתרגמו, ראשיתה בהנחה שהתרגום הוא בלתי אפשרי, והיא מעוררת עכבות עוד לפני ההתמודדות עם היצירה . התנגדות זו ניזונה מההכרה הבנאלית שהמקור אינו ניתן לשכפול למקור אחר . דומה עמדה זו, אומר ריקר, לעמדת האספן העומד מול העותק הטוב ביותר של יצירת אמנות . הוא יודע שהפגם העיקרי של העותק הוא בעובדה שהוא אינו המקור . כאילו מכיוון שמדובר בתרגום, מן הסתם מדובר רק בתרגום גרוע . כל מי שניסה להתמודד עם תרגום קלאסיקה מכיר את התופעות הנזכרות : אותה טענה ש"את פושקין אי אפשר לתרגם", או שהשירה "זה מה שהולך לאיבוד בתרגום" . ההתגברות על ההתנגדות בכל גילוייה עשויה להבטיח לא רק תרגום מוצלח, אלא גם קבלה תרבותית המהווה הכרה - בתוך האחרוּת ומתוכה - בזיקה בין שפות, טקסטים ובני אדם . אך מאחורי העמדה המתנגדת לזר - התנגדות משני הכיוונים : של שפת המקור ושפת היעד - קיים מכשול עתיק נוסף, שריקר מתארו כפנטזיה של השאיפה למוחלט הספרותי, שלבשה בתולדות האנושות פנים שונות, החל במיתוס מגדל בבל ( החל...
אל הספר