173 - הוא "זרם התודעה" . אפיון הנפשות באמצעות הקשר בין תודעתן ויחסן לזמן הוא ייחודה הצורני של היצירה, הקובע את מבנהּהעלילתי ויוצר אחדוּת סיפורית חדשה . ממילא נתפש "שעונו" של אדם כביטוי לערכיו ולתפיסת עולמו : הגישה לזמן היא סולם ערכים, כדרך שהאורלוגין הישן שבבית הקומפסונים, זה חסר המחוג, המכעכע בגרונו, הוא "הדופק החרב של הבית עצמו" . בנג'י, ששעונו הוא שעון של מפגר ( זה ששלושים ושלוש שנה הוא בן שלוש ) , תופס את המציאות תפיסה סטטית, על-זמנית ועל כן בלתי משתנה . הוא חי בעבר-הוֹוה נצחי, מעגל סגור של אירועים, שחוקיותם אינה רצף אריתמטי אלא חזרה, כביכול, ורק הקורא עומד על הרצף והשינוי המשתמעים מסיפורו - התנועה האצורה בתוך הבלתי משתנה לכאורה - המסתננים מבעד לחזרות המדומות : בעולמו של בנג'י כל אירועי הסיפור הקומפסוני מתארעים אחת ולתמיד, ואפילו האובדן הוא קֶבע ושום דבר אינו חולף לגמרי . תפיסת על-זמן כזו אפשרית רק במנטליות מנותקת ממציאות אובייקטיבית ניתוק מוחלט, שיש לה חוקיות פנימית מבוּדדת, ואינה מבחינה כמעט בין סובייקט לאובייקט, כעולמו של תינוק שאינו מבדיל בין המתרחש בגופו ומחוצה לו ; במילים אחר...
אל הספר