199 נספח 2 : התערוכה החשובה באמת בוונציה 2013 199 ואילך, התערוכה של 1969 הפכה ל״אובייקט״, מין “רֶדי-מֵייד״ שניתן להציבו בחללים שונים . בבחינת “רדי-מייד״, התערוכה שוחזרה בוונציה על סך חלליה הארכיטקטוניים המקוריים ש״נכפו״ על הארמון הוונציאני העתיק, Corner della Regina ׳Ca . וכך מספר עבודות שלא ניתן היה לאתרן מסומנות בחללי ונציה בצילום זעיר המודבק על הרצפה במקום המדויק בו היו אמורות להתמקם . את שחזור התערוכה נטל על עצמו בעיקר ג׳רמאנו צֶ׳לאנט, האבא התיאורטי של “אָרטֶה פובֶרָה״ ( רם קולהאס ותומס דמנד שיתפו פעולה בכל הקשור להיבט הארכיטקטוני של “תרגום״ החללים מברן לוונציה ) . אין זה מקרה . רבים מאמני “כאשר גישות הופכות צורה״ הם אמני “ארטה פוברה״ : אנסֶלמו, מריו מֶרץ, בואֶטי, קונֶליס, צוריו . יש לי עניין מיוחד ב״רדי-מייד אוצרותי״ . זוהי הרחבתה של האמנות המושגית אל תחום האוצרות : להעתיק יחידת תרבות ממקומה המקורי אל חלל תצוגה אמנותי על מנת לבטא אידיאה כלשהי על אודות האמנות והתרבות . בהתאם, האקט המשחזר- מעביר-יוצר של צ׳לאנט מרתק אותי . וכמובן, הנוסטלגיה לתפארת האמנות המושגית . ונדמה לי, שה״רדי-מי...
אל הספר