אוצרוּת בשנות האלפיים

אוצֵר-גרילה 170 האמן לבין מכשיריוּת . ביקורת הטכנולוגיה, כפי שבוטאה במחשבת מרטין היידגר, ראוי שתהיה נר לרגלי האוצר . להיות אוצר או אוצרת בשנות האלפיים משמעו לפעול בעולם המוזן מכוחם הווירטואלי של הדימוי, הניראות, ויותר מכול - Fake-ה . רוחם המפוקפקת של אלה מאיימת גם על מעשה התערוכה, כי גם התערוכה עלולה לתפקד בבחינת “כמו תערוכה״ ( ראו בפרק הבא ) . מעשי האוצרות, בעקבות האמנות, תפקידם להוות איים של אמת בעולם של המדומה, המתחזה, התחליפי והשקרי . בעוד יצירות אמנות נידונות, מעצם מהותן, לבדיוני, ובעוד אלו העכשוויות נוטות לא פעם למתחזה ( על אף שהשקר האמנותי תמיד נושא בחובו גם מסר של אמת ) , האוצרות תאשר אמת בכוח היושרה, העמל המושקע, אמינות אמצעי העיצוב והיעדר מסמנים נרקיסיסטיים של האוצר . חלל מיצבי של שנות האלפיים - בגלריה, במוזיאונים ובכל מרחבי התצוגה האחרים - הוא סביבה הנכונה לשימושם של האוצר ושל האמן . לא עוד הציות האמנותי / אוצרותי לחלל אוטוריטטיבי, 51 להפך, החלל אלסטי, משנה את פניו בהתאם לצרכי לקובייה הלבנה . התערוכה, בה-במידה שהאמן מתאים עצמו לתנאיו . מיצב ה״דרקון״ הרב-טקסטילי של האמנית הפו...  אל הספר
הקיבוץ המאוחד