אוצֵר-גרילה 80 1986 ועד סוף ,1987 תערוכות בהן תפקדתי כ״מכשיר הגדלה״ בחדר-חושך, המגדיל את הדימוי המיניאטורי של התשליל והופך נגטיב לפוזיטיב ( אם לנקוט במטפורה שהכרתי מקרוב מעבודתה של רעייתי עליזה כצלמת ) . באתי אל שורת אמנים שאותם החשבתי כחשובים ונודעים-יחסית בתולדות היצירה המקומית, גם אם לא ניצבו במרכז הקאנון ; כאלה שהאמנתי כי חשוב לכוון זרקור ( או פנס מכונת-ההגדלה ) אל פן זה או אחר של יצירתם, פן שמתפקיד המוזיאונים הגדולים היה לעסוק בו, אך הוא הוזנח . עדיין המשכתי לחוש כאופוזיציה לוחמת . מן הסתם, פיציתי את עצמי על אי- התקבלותי כאוצר במוזיאון מרכזי זה או אחר . מלבד מבנה אישיות בלתי ממוסד שניחנתי בו, אין ספק שצניחתי הפתאומית לעולם האמנות בגיל 30 ומעלה, ועוד מהחוג לתולדות התיאטרון וללא הכשרה בתולדות האמנות - כל אלה לא הלמו את הנתיב המקובל בקריירה של אוצרי מוזיאונים . מה גם שיצרתי לעצמי שם של “שנוי במחלוקת״, בין בדין השקפותיי ה״מקומיות״ ( קרי, הכרתי בחשיבות הזיקה של אמנות ומקום ) ובין בדין תזות ותערוכות שקוממו לא מעטים . תערוכות “הקומה הראשונה״ היו כולן, מתוקף ההכרח החללי, תערוכות קטנות, מי...
אל הספר