על יחסי האוצר והקאנון

74 אוצֵר-גרילה 74 השוכנים בעומק ה״ישראליות״ . מתוך ההכרה בחשיבות הדיון התרבותי-אמנותי הכולל והמורכב ויתרתי מראש על הצטמצמות בערכים צורניים טהורים והתפשרתי עם איכות אמנותית צרופה ומזוקקת . לא אציג יצירות אמנות גרועות, אך כן אציג יצירות “בינוניות״, אם הן תורמות לבחינת המגמה התרבותית המסוימת . לא אחת שואלים אותי אנשי תקשורת ואקדמיה : “כיצד להציג אותך ? ״ ( בכנסים, בראיונות וכו׳ ) . על-פי- רוב, אני עונה על השאלה המביכה הזו : “גדעון עפרת״ . לעתים אני מתרצה : “היסטוריון-אמנות ישראלית״ . אך אם נחה עליי הרוח, אני מוסיף “וחוקר תרבות״ . ברית האמנות והתרבות . הוויתור על אוצרות הקאנון עניינו במבט ההיסטורי המקיף, מבטו של ה״קרטוגרף״ עליו כתבתי קודם, המחפש אחר המודרים, המודחים, המוכחשים . זהו מבט שאינו נכון להסתפק בנורמה המודרניסטית של פריצת הדרך התחבירית-אמנותית, כי לצדה מובלע מהלך אמנותי אחר, נון-אוונגרדי במהותו, אך עדיין נטוע עמוק במבע אותנטי, בשפע תרבותי ובדרגה גבוהה של יושרת-רוח . בתחילת שנות השמונים, ניסחתי זאת בהבחנה בין “אמני זמן״ ל״אמני 33 אמנים כיוסף הירש, אוזיאש הופשטטר וליאון אנגלסברג אל-...  אל הספר