אוצֵר-גרילה 56 מעצבת-תערוכות הייתה ב- ,1987 כאשר תערוכת “בצלאל החדש״ הועברה מבית-האמנים הירושלמי למוזיאון תל-אביב ביוזמת מיכאל לוין, מנהלו דאז . המעצבת עשתה מלאכתה להפליא, אך אני חשתי כמי שתינוקו נחטף ממנו . שונה הייתה חוויית האצירה של תערוכתו הרטרוספקטיבית של אברהם אופק בעין-חרוד ב- 1985 : כאן התגייסו למלאכה ידידיו ומוקיריו וכולם, כולל מנהלתו החדשה של המשכן גליה בר אור, עשו עמי יד אחת בהצבת התערוכה הגדולה על פני כל אולמות המוזיאון . על הרטרוספקטיבה לאופק ראוי להתעכב : מזלו הטוב של אוצר הוא אם זכה לצעוד יד-ביד עם אמן לאורך פרק-זמן משמעותי . סימביוזה נמשכת כגון זו מאפשרת העמקה והפריה הדדית של האוצר ושל האמן . אני, השבח לאל, התמזלתי במזל שכזה עם אברהם אופק ( 1935 - 1990 ) שהיה לי לרב ולמורה רוחני . הוא פקח את עיניי לערכו של “המקום״, לזיקה האותנטית בין האני לבין האנחנו ולדיאלוג בין מקורות יהודיים לבין האמנות הישראלית החיה . הידידות שהתפתחה בינינו, שראשיתה ב- 1975 במאמר שחיברתי בנושא הריאליזם החברתי בישראל - מאמר שתחילה 25 - תרמה להיכרות דווקא עורר את חשדנותו של אופק כלפיי קרובה עם מחשבותי...
אל הספר