אוצֵר-גרילה 46 וכשנה לפני תערוכת “כאן / עכשיו״ במוזיאון ישראל באצירת יגאל צלמונה - שתי תערוכות שסימנו את המפנה הפוסט-מודרני באמנות המקומית . ליוזמתי השאפתנית תרמה העובדה שחודשים מעטים קודם לכן, הגיע אליי למנהטן מכתב-פיטורין מהחוג לתולדות התיאטרון באוניברסיטה העברית . לצד העלבון הצורב, הייתה זו הזדמנות לעלות על דרך חדשה כשאני טעון אנרגיה ומשופע בזמן פנוי . מתוך תשע תערוכות “אולם״, שנתקבלו על-פי-רוב בעניין רב בציבור שוחרי האמנות ובאמביוולנטיות רבה מצד מבקרי האמנות, אציין רק את הראשונה ואת החמישית, האחת בשם “אנטי-ליריקה״ והאחרת בשם “פוסט-מודרניזם״, בהן נקטתי מהלך אוצרותי חריג בהסתמך על תובנות שהפקתי מלימוד מושג הפוסט-מודרניזם בניו- יורק . באי-צניעותי כי רבה, ראיתי את עצמי כמי שתפקידו לנגח את המוזיאונים המרכזיים ולהציב כנגדם אלטרנטיבה שתשקף את מחדליהם . אבל יוהרה היא גם חולשה וגם כוח . את האמניות והאמנים הצעירים אספתי בעיקר מבתי הספר לאמנות בתל-אביב וירושלים ולא רק מהם ; תרתי אחר עבודות המוכיחות געגוע מחודש לחושני, לפיגורטיבי, לדקורטיבי, לאקספרסיבי, ל״אנרגיזם, ברוטאליות, ויטאליות, רגישות ח...
אל הספר