אנוס להיות אוצר : פרה - היסטוריה 33 החמצתי . באותו זמן לא חשתי מחויב לתודעת האוונגרד, לתולדות האמנות הישראלית או לאוצרוּת . לעיסוקי כאוצר באתי שלא בדרך הטבע : הגם שלימודיי הגבוהים היו בתחום הפילוסופיה, הייתי מרותק לתיאטרון הרדיקלי של שלהי שנות השישים בארצות הברית . עם שובי ארצה, עקרתי מתל-אביב לירושלים, ושיקעתי את תזת הדוקטורט שלי - “הגדרת האמנות״ ( בהדרכת עדי צמח ) - ברעיונות ברוח התיאטרון הרדיקלי : ה״הפנינג״, “תיאטרון-גרילה״, שיתוף-קהל וכיו״ב . את שני הממדים הללו יישמתי בשיעורים העיוניים שהתחלתי ללמד במחלקה לאמנות ב״בצלאל״ . וכך, בעוד באוניברסיטה העברית התמקדתי במחזאות מודרנית וישראלית, ב״בצלאל״ הבאתי לתלמידיי - שהיו אז קרובים מאוד לגילי ואף הפכתי לידידם - את רעיון אחדות החיים והאמנות של ה- Living Theatre , של ה״הפנינג״ על-פי אלן קאפרו, של ה- El Teatro Campesino וכו׳, לצד הרעיון הפרפורמטיביסטי, לפיו דברים הופכים לאמנות בזכות הצגתם בנסיבות הזמנה מסוימות ועל ידי מוסמכים לדָבָר . שני האפיקים - היציאה מהחלל האמנותי החוצה, לצד העובדה שכל דבר בעולם יהפוך ליצירת אמנות ( טובה יותר או פחות ) ...
אל הספר