אוצֵר-גרילה 16 תערוכות היחיד, שהן ההקבלה לסולו המוזיקלי, דומה שהאמן מסוגל לבחור את יצירותיו ולעצב אותן בחלל התערוכה בכוחות עצמו . עוד ב- 1855 סידר גוסטב קורבה את תערוכת היחיד ה״ריאליסטית״ שלו כהתרסה נגד הסאלון הפאריזאי . מה גם, שתופעת האמן-האוצר ( או האוצר-אמן ) נהפכה שגורה בארץ ובעולם . אך האם לא יחמיץ משהו האמן בבחירתו לבדו את עבודותיו ? והאם לא תפסיד תערוכתו מהיעדר עורך-על ? אמת, היו דברים מעולם, ופעמים רבות אמנים אצרו את עצמם . עם זאת, מזה שני עשורים ויותר שהצמדת אוצר לתערוכת-יחיד נהפכה למוסכמה נהוגה בגלריות . בה בעת, דומה שלא יהיה ויכוח כי בעת הנוכחית דין תערוכות קבוצתיות כדין התזמורת הפילהרמונית : ניסוח תֵמה, בחירת עבודות ( פעמים רבות מאוד אמנים עיוורים לאיכויות יצירותיהם ) , פרשנות טקסטואלית, עיצוב חללי וכו׳ - כל אלה ועוד תובעים אוצר . בדומה גם תערוכות-יחיד : אף אם הן תיתכנה ללא התערבות אוצרותית, זריית אור רעיוני-פרשני על יצירת האמן או על חלקה תעצים ותעמיק את המסר ואת האפקט של היצירה בכיוון שאפשר כי האמן עצמו לא היה מודע לו . האם שחקנים יכולים להעלות הצגה ללא במאי ? אולי כן, גם ...
אל הספר