234 | מחשבות מיותרות : עודפות בספרות העברית 1907 – 2017 4 גם באר ׳פורק את ספרייתו׳ ביצירתו, אך בה-בעת הוא חש כאילו הוא גרידא, ׳בוגד׳ בקוראיו, ׳גונב מעצמו׳ סיפורים, או מזולתו, בוש בערוותו הנחשפת, או אף בעודו נאבק בהררי מילים, באר מנסה לכל חמור מזה – מתקשט בנוצות לא לו . אורך יצירתו לבקע את החיץ הדק, הבלתי-עביר, שמתוח בין המילים לדברים, בין החיים לספרים, בין ה׳דבר עצמו׳ לתחליפו . דומה כי ביצירת באר, היחס בין המילים לדברים נע על הציר שבין יחס פטישיסטי, שבו חפצים זוכים להעצמה עד כדי ניתוק בינם ובין שימושם ותכליתם, לבין תקווה לרגע אפיפני שבו יתלכדו המילים והדברים ויהיו ל׳מהות אחת׳ . אך במפתיע, נראה כי כוחה של יצירת באר דווקא בכך שהיא חורגת מן הציר הזה אל צדי הדרכים, אוספת שיירים של ממשות ; אף שבאר מגדיר את עצמו ׳צייד של 7 כוחו דווקא בכך שהוא אספן, ׳עלטע-זאכן׳ של שיירי מציאות . יתר על אפיפניות׳, כן, דומה כי הוא מצליח לתפוס את רוח התקופה ולתארה דווקא דרך ה׳שאריות׳ 8 בסופו של דבר, באר מפרק ביצירתו את תשוקתו אל הפֵטיש, מסלק את שלה . הילתו ואף מרסן את תשוקתו אל האפיפניה, הניתנת רק במשורה . ועם ז...
אל הספר