פרק שני: הבזוי והנשגב: אביזרים פואטיים של אי־הלימה ועודפות ב׳עצבים׳ לי״ח ברנר

76 | מחשבות מיותרות : עודפות בספרות העברית 1907 – 2017 למעשה, למן פרסום המסה ועד היום לא חדלה הביקורת מלהתחבט בשאלת היחס העולה מיצירת ברנר בין החיים לספרות, בין השלם למקוטע ובין הלאומי לאישי . מנחם ברינקר היה הראשון שקרא תיגר על ההבחנות שערכו המבקרים בין ה׳חיים׳ ל׳ספרות׳ כאילו היו שני כוחות מתנגשים ביצירתו של ברנר . לעומת סדן, שטען כי 5 ולעומת שקד, יצירת ברנר מתלבטת בין שאיפה לאמנות לבין חתירה לנאמנות, ברינקר הציג את שטען כי ברנר מתלבט בין ׳אמנות בלתי בדויה׳ למבנה אמנותי, כל הניגודים הללו כמדומים : לטענתו, ברנר מייצר ׳רטוריקה של כנות׳ ו׳רושם של הוא הטעים כי הכתיבה המקוטעת והמרושלת-פראגמנטריות׳ כ׳אפקט אמנותי׳ . כביכול ביצירת ברנר אינה אלא כלי אמנותי, ׳תיאטרון של כנות׳ אשר משרת תפיסה באופן דומה הדגיש ברינקר כי הרושם הווידויִי והאוטוביוגרפי-פואטית ריאליסטית . כביכול של יצירת ברנר שימש אותו כדי לערער את הגבול בין הסיפור האישי ללאומי . כידוע, ברנר כתב את מסתו בתגובה לביקורות שהוטחו בו בעקבות פרסום הרומן מכאן ומכאן , ולכן בדרך כלל נטתה הביקורת להסמיך את הדיון במסה זו עם זאת, אני מבקשת דווקא ...  אל הספר