פרק רביעי עיונים בדמותו של אבי המאמינים: (ב) חוויית הבדידות

92 | הגותו הפילוסופית של הרב סולובייצ׳יק, ד באברהם . הוא התחנן לפניו לוותר על בנו היחיד . הוא מעולם לא ציווה . הוא הביע משאלה, ואברהם נענה לה . הדגם של האל הבודד משמעו, שבורא עולם איננו יכול לכפות את ציוויו על אברהם . לוּ ציווה אותו האל, לא היה יכול לחבור אליו ולצאת מבדידותו . אילו קיים האדם ציווי אזי היה נתין של האל, עבד, ובתור שכזה לא היה יכול לגאול אותו מבדידותו . רק התחייבות ווֹלונטרית בין שני צדדים אוטונומיים, ברית, מפיגה במידת מה את הבדידות . ואכן הרי״ד השתמש פעמים אחדות במונח ״הדדי״ ( bilateral ) כדי לציין את זיקת הגומלין שבין האדם לאלוהיו . ״הסמכות האלוהית״, טען הרי״ד, היא ״אימננטית וחברית״ . זיקת הברית מתממשת בין האדם הכריזמטי, שהוא ״בודד ותועה״, ובין האלוהים, שהוא ״בודד, בלתי נראה וייחודי״ . הבדידות היא מרכיב פנימי של הברית . אם ב״עמודו של עולם״ רמז הרי״ד לבדידות כתוצאה של חיקוי האל הבודד ( imitatio Dei ) , ב״צמיחתו של האדם המוסרי״ הוא המיר את החיקוי ב״סולידריות מוסרית״ וב״שיתוף פעולה עם אלוהים״ . על כן בעקדה מופיעה אמירה, ״אשר אמר לו האלוהים״ ( בראשית כב, ג ) , ולא ציווי . ע...  אל הספר
הוצאת אוניברסיטת בר אילן