ב. פשרה של הסנגוריה: שאול כדגם לחלופה שלטונית

פרק עשירי : על פִּשרהּ של מגמת הסנגוריה בדרשות חז״ל העוסקות במלכות שאול ספירו עומד על היחס העוין של מחבר קדמוניות המקרא לשאול, הבא לידי ביטוי בהתייחסותו למלוכת שאול כעונש לישראל על בקשת מלך בטרם עת ובשלילתו את כהקדמה להסבר שהוא מציע לפשר יחסו התפיסה כאילו בחירתו היתה ברצון האל . העוין של מחבר קדמוניות המקרא, הוא מפרש את האהדה לשאול בספרות החז״לית כנובעת משני גורמים : האחד, שאול הפך למודל של קידוש ה׳ מול האויב, המקבילה וגבורתו מול הפלשתים הפכה לסמל בתקופות של מרד ; השני, נטיית האפולוגטיקה של חכמי המאה השנייה לספירה כלפי מנהיגים וכלפי חוטאי מקרא באופן כללי . על השאלה כיצד משתלבת האהדה לשאול המייצג את שושלת אפרים עם הטיפוח המוכר של מדרשי חז״ל על שושלת בית דוד המתחרה בה, עונה ספירו בהצגת התפיסה המחלקת בין תפקיד משיח בן יוסף לתפקיד משיח בן דוד . האהדה לשאול מייצגת את התפיסה התיאולוגית שעל פיה לשתי השושלות יש תפקיד בהכנת העם למציאות של גאולה : משיח בן יוסף יכשיר את השטח לקראת הגעתו של משיח בן דוד, וכשיבשילו העוינות של מחבר קדמוניות התנאים הוא ייאלץ לפנות את מקומו למשיח בן דוד . המקרא לשאול, ...  אל הספר