א. יואב בספרות הבתר־מקראית

דיוקן בשביל הדורות או נובעים מהבדלי הנוסח החוקרים חלוקים בשאלה אם שינויים אלו מכוונים, אם מדובר בשינויים מכוונים, עולה מהם הצדקה לכאורה שעמדו לפני המתרגמים . להריגתו של יואב : מניעי יואב הופכים מממלכתיים לאישיים . מניעי יואב נתפסים כבלתי מוצדקים מחמת מעמדם של אבנר ועמשא כמי שאינם ראויים לעונש מוות, ואם כך הוא במעמד של רוצח שדינו מוות . השינויים בנוסח השבעים מגשרים על הפער שבין האשמת דוד ״אשר עשה לי יואב . . . ״ ( מל״א ב, ה ) לבין תיאור הפגיעה בשרי הצבא . מהנוסח עולה כי הריגת אבנר ועמשא השליכה ישירות על מעמדו של דוד כמלך, ועל כן הריגת יואב חיונית להמשך מלוכת בנו . . קדמו נ יות ה יה ודים הדיסוננס הרגשי העולה מקריאת נוסח צוואת דוד ביחס ליואב, לבין מסירותו של יואב לדוד בעת השירות שהעניק לממלכתו כשר צבא, אינו קיים בקדמוניות היהודים . יוספוס בתיאוריו מגלה יחס חשדני כלפי יואב כבר בעת ביצוע מעשי ההרג של אבנר ועמשא, ומייחס לו מניעים של קנאה וחשש מפני קידומם בתפקידי מפתח בממלכה, והעדפתם על פניו . ואם כך, הוראתו של דוד לשלמה לפגוע ביואב נשמעת מובנת בשל הדאגה לשלום הממלכה ולשלום בעלי התפקידים החדש...  אל הספר
הוצאת אוניברסיטת בר אילן