מבוא לחלק השלישי

דיוקן בשביל הדורות 0 כשהמנהיגים החשמונאים נטלו לעצמם כתר מלכות, חרף השתייכותם לזרע הכהונה, החלה להתעורר התנגדות למלוכתם . התנגדות זו הלכה וגברה כשהתבררה נטייתם יורשי בית חשמונאי, לכת הצדוקים, והאיבה שהפגינו כלפי חכמי כת הפרושים . בית הורדוס, עוררו התנגדות קשה משום שלא ענו על הקריטריון ״מקרב אחיך תשים עליך מלך לא תוכל לתת עליך איש נכרי״ ( דב׳ יז, טו ) ובעיקר עקב העובדה שהם קיבלו את מינוים מטעם מלכות רומא, היו כפופים לה, והחדירו נורמות הנהגה זרות . מימי שלטון אחרון מלכי בית הורדוס ועד לימי רבי יהודה הנשיא אנו מוצאים אמנם מנהיגים כריזמטיים, כגון רבן גמליאל דיבנה ורבן שמעון בן גמליאל, אולם מעמדם העיקרי נבע מהיותם ראשי הסנהדרין, ונראה כי היו בידיהם מעט סמכויות ציבוריות . מתקופה זו אין ברשותנו עדויות המלמדות על עיסוק בשאלת חשיבותה של השושלת או ההנהגה המכהנת . לעומת זאת, בימי רבי יהודה הנשיא נעשה ניסיון להרים את קרנה המסורות העוסקות במעמדה של שושלת של הנשיאות ולקרב אותה לדרגת מלכות . בית דוד ובמעמדו של הנשיא המכהן על אף היותו נמנה עם שושלת בית דוד, החלו ומסגירות כפי הנראה את להתפתח במקביל לתק...  אל הספר
הוצאת אוניברסיטת בר אילן