א. טענת הייחוס במסורות על מרידת קורח

דיוקן בשביל הדורות אנשי דתן ואבירם ועדת קרח בעזוז אפם וירא ייי ויתאנף ויכלם בחרון אפו ויבא להם אות ויאכלם בשביב אשו ( בן סירא מה, יח - יט, עמ׳ 6 ) . סיפור המרידה המקראי מבחין בין הטענה שהושמעה על ידי קורח, המתייחסת להתנשאות המעמדית ומכוונת בעיקר לאהרן, לבין טענות דתן ואבירם המתייחסות מחבר בן סירא מאחד את המתלוננים ואת תוכן התלונה לליקויים בהנהגתו של משה . כמכוונים כלפי אהרן . נדמה כי הנוסח שבחר בן סירא לתיאור המרד נשען על מזמור קו בתהלים, המציין את מרידת קורח כאחד מחטאי דור המדבר הנמנים בסקירתו : ״וַיְקַנְאוּ לְמֹשֶׁה בַּמַּחֲנֶה לְאַהֲרֹן קְדוֹשׁה׳ . תִּפְתַּח אֶרֶץ וַתִּבְלַע דָּתָן וַתְּכַס עַל עֲדַת אֲבִירָם . וַתִּבְעַר אֵשׁבַּעֲדָתָם לֶהָבָה תְּלַהֵט רְשָׁעִים״ ( תה׳ קו, טז - יח ) . הדמיון מחד גיסא ״ויקנאו ל מ ש ה במחנה״, מול ״ויקנאו בו [ = באהרן ] במדבר״, והמרת מושא הקנאה ממשה לאהרן מאידך גיסא, מעצימים את מגמתיות ההתעלמות מהיותו של משה קרבן מרכזי של המרד, והתמקדות בחיצי קנאת הייחוס שהציתו את אש המרד . שמעון בן סירא חי בירושלים בראשית המאה ה- לפנה״ס . בן סירא מגלה יחס מיוחד כלפי ...  אל הספר
הוצאת אוניברסיטת בר אילן