פרק רביעי : על מה חלק קורח או ״כל האומר . . . אינו אלא טועה״ . השנייה, הדרשות שבשני התלמודים ובקובצי המדרשים עברו, כפי הנראה, עיבוד ועריכה של עורכים מאוחרים . הדרשות שבידנו הן הוצאת לעיתים חלקיות ומקוטעות, ולא ניתן לשחזר את האופן שבו נאמרו בפני הציבור . הדרשה מהקשרה מקשה על תיאור המציאות שבה נאמרה ועל חשיפת מגמתה מבחינת השלישית, זיהוי ההקשר הפולמוסי, משום שיש לה קיום עצמאי אף ללא הקשר זה . פולמוס מצריך דיוק בקביעת זמנן של המסורות המתעמתות לכאורה זו עם זו . מסורות חז״ל עברו שינויים ועיבודים במהלך תהליך המסירה, לעיתים באופן מכוון ולעיתים כתוצאת לוואי של הבנה שגויה של שם המוסר או חוסר דיוק בהעברת הנוסח . ייחוס לפיכך הקביעה שהמסורות המסורת בספרות חז״ל לחכם מסוים אינה תמיד אמינה, מתכתבות ומתפלמסות זו עם זו עשויה להיות בעלת בסיס רעוע . שלושת ההיבטים המקשים על איתור מגמות פולמוסיות, מורכבים פחות בדרשות העוסקות במחלוקת קורח . קורח הוא דמות לעומתית מובהקת, ולכן הבחירה בו מעידה על רצונו של הדרשן להביע באמצעותו את בעל הדעה הפולמוסית . בדרשות המייחסות לקורח טענות כאלו ואחרות, אין צורך בתיאור הרקע ...
אל הספר