פרק שני : יתרו – מודל לגיור או נטע זר 7 בשאלת מעמדו של הגר, ואיננה מתייחסת כלל להיבט של נישואי משה לבת יתרו . לכאורה, קל יותר היה להסביר שעמדתו השלילית של עורך הפסיקתא כלפי יתרו נובעת מגישה שמרנית ביחס לנישואי תערובת, ולא מעמדה חריגה המסתייגת מהגר . בכך ניתן היה לשלבה עם עמדה דומה המוכרת בספרות הישראלית בספרי התנ״ך המאוחרים, בספרות בית שני, ובמסורות חז״ל בודדות לאורך תקופת המשנה אולם, אופי דרשות הפסיקתא, אשר אינן מזכירות כלל את ציפורה או והתלמוד . ומתמקדות אך ורק במעמדו של יתרו ואותו הן מגדירות כזר, שולל את בני משה, אפשרות זו, ומסיט את כובד המשקל לסוגיית הגרות . תימוכין להכרעה זו אפשר לראות בשלוש דרשות נוספות בחיבור, שבהן מושמעת עמדה המפקפקת בכשרותם של מי שהצטרפו לעם ישראל, ודרשה נוספת המציבה תנאים נוקשים יותר ממסורות מקבילות, המאפשרים אופציה של קבלת גרים . . חוט אי העגל דרשות ארץ ישראליות רבות מנסות להקהות את חומרת עוון העגל של ישראל, ולהפחית ממידת אשמתם . מרמורשטיין, אברבך וסמולר סבורים שמגמה זו היא חלק מפולמוס יהודי-נוצרי רחב, שמטרתו להפריך את טענת הנוצרים שחטא העגל הוא בפסיקתא מובא...
אל הספר