דיוקן בשביל הדורות 7 ההיסטוריה של עם ישראל בתקופת הבית השני המשנה והתלמוד נעה בין פרצי לאומיות, שהובילו לוחמי חירות שהבטיחו לתומכיהם עצמאות בתקופות של דיכוי אכזרי, לבין אידיאולוגיה מתונה של כניעה לשלטון והשלמה עם המצב הקיים, שהתפתחה בדרך כלל כתוצאה מכשלון מאבקם של לוחמי החירות . דמותו של פנחס נישאה על גלי הערצה בפי לוחמי החירות שראו במעשי קנאות מודל מושלם לשאיפותיהם וזו התוותה את דרכי פעולתם . ואולם האכזבה מהפרת הבטחות החירות של הקנאים הביאה להסתייגות ממעשי קנאות, ולהטלת דופי במניעיהם ואופיים של הקנאים – ״ביקשו לנדותו . . . ״, ואף להאשמתם במותם של חפים מפשע : ״ומי הרג את כל אלה, אמור, לא הרג אותן אלא פינחס בן אלעזר, שהיה ספק בידו למחות ואינו מוחה״ . מעיון בהתפתחות ההלכה והדרשות בספרות חז״ל נוצרת הרגשה של ביקורת הולכת וגוברת כלפי פנחס ומעשה הקנאות . האם נכון לשער שבמהלך הדורות חל מעבר הדרגתי מקנאות למתינות ? האם היתה זו המציאות לאשורה ? הדרשות המצויות בידנו מבטאות את עמדתם וחששם של מתנגדי הקנאות, שאכן הלכו והקצינו במרוצת הדורות, בשל הבנת השלכותיה הקשות כפי שנצפו לאחר מרד החורבן ומרד בר ...
אל הספר