לינה ברוך 240 מודע ומכוון כדי להפריד ביניהם, כלומר כדי ליצור פער ומרחק בין הפנים לחוץ . הכוח העצום והאלימות הכרוכים בהטלה של "עצמך מתוכך החוצה" מקבלים ביטוי צלילי מצוין במיוחד בתרגום לעברית ( בעוד במקור הצליל דווקא מבטא זרימה חדה יותר ) . דימוי זה על המתח והדיאלוג הפנימיים שהוא מייצר ומשמר משמש כנקודת פתיחה לדיון בדמות המשורר-מתרגם בספרות הגרמנית של מאתיים וחמישים השנים האחרונות . אין ביכולתי לדון באופן מקיף בתקופה פורה ומגוונת זו במסגרת המאמר, ובמקום זאת אתמקד בשני המשוררים-מתרגמים הקנוניים ועם זאת השונים מאוד זה מזה : פאול צלאן ופרידריך הלדרלין . ארצה לטעון שהתנועה האליפטית, הדיאלוגית, לעיתים גם האלימה, פעולת החיפוש וההרחבה המגדירה את הדיסקוס לצלאן, מאפיינת גם את מפעלו של המשורר-מתרגם : שכן בשירתו ובתרגומיו, הכרוכים לא מעט זה בזה, המשורר-מתרגם ממנף את שפת אימו, מאתגר את גבולותיה, מרחיב את משמעויותיה ומעוות את צורותיה לכדי הזרה שהיא בגדר חידוש אך גם איום . ישנה תנועת מעוף ומסע של המשורר-מתרגם "מתוכו החוצה", הטלה של שפת האם מתוכה אל מחוץ לגבולותיה . עם זאת, ההטלה והמינוף מעוגנים בשפת ה...
אל הספר